נתחיל בזה, שנולדתי עם חיוך, והמון אהבה לזולת.
אני זוכר שכבר מכיתה א’ בבית ספר הייתי ניגש לילדים שישבו לבד 
(אף על פי שאני לא מכיר אותם)
והייתי נותן להם "כיף" (לא כפה! כיף!  כמו לחיצת יד רק של קטנים)  שמלווה בחיוך וברכת יום טוב. 
אני יודע שזה נשמע קצת דפוק, אבל זאת הייתה הדרך שלי להביע את מה שיש לי בפנים. 

בגיל 17, ביום ההולדת שלי, יצאתי עם חבר לחופשה באילת. ההורים שלי נתנו לי החלטה חופשית לבחור את המתנה שלי -
בדיוק בזמן כשהמצלמות הדיגיטליות היו ממש להיט!

כמו ילד מתלהב, נכנסתי לחנות ליד שדה התעופה,
וקניתי לי מצלמה "קומפקטית" עם נרתיק ורצועה שהפכה לחגורה החדשה שלי.
ישר התחברתי לזה, לקחתי את המצלמה איתי לכל מקום,
נהפכתי להיות הצלם של ה"חבר'ה" ואהבתי את זה.

לאט לאט, השאלה מהילדות של "מה תרצה לעשות שתהיה גדול" - הייתה פחות מבולבלת.
החלטתי שאני רוצה ללמוד צילום, לדעת יותר.
וכך קרה שהעברתי שנתיים בצפון היפיפה בזמן לימודי צילום ומדיה דיגיטלית,
עבדתי בחתונות, בריתות, צילום טכני,
הייתי אסיסטנט לצלמים, צילמתי פרויקטים אישיים ובעיקר למדתי מהכל.

והיום, החיוך נשאר, כך גם האהבה לזולת, והרצון לעזור.
גם ה"כיף" נשאר, אומנם לא לכל אחד.
המצלמה השתנתה, כך גם נוספה התאורה,
והידע לגרום לאנשים להרגיש בנוח מול המצלמה.
היום , אני באמת יכול לעזור לך להצליח.
וכשאת/ה מצליח - אני מצליח, והסיפוק שלי ענק! 

:)  

---